גזר דין בתיק ת"פ 8212-09

פתח דבר וטיעוני הצדדים

1.         הנאשם הורשע על פי הודאתו בעובדות כתב אישום מתוקן, במסגרת הסדר טיעון, בעבירה של חבלה חמורה, עבירה לפי סעיף 333 לחוק העונשין התשל"ז - 1977.

במסגרת הסדר הטיעון הוסכם, כי המאשימה תגביל עצמה בטיעון לעונש של שנתיים מאסר בפועל. כן הוסכם כי יהיה רכיב של  פיצוי למתלונן בסך 2,000 ש"ח, וקנס בסך 200 ש"ח ואילו ההגנה תהא חופשייה בטיעוניה, וכי עניינו של הנאשם יופנה לשירות המבחן, על מנת שיתקבל תסקיר בעניינו בטרם הטיעונים לעונש.

2.         על פי עובדות כתב האישום, בתאריך 20.8.09, סמוך לפני השעה 23:00, באיזור א' באשדוד, ישבו הנאשם ואדם שזהותו אינה ידועה למאשימה המכונה "סשה", ושתו יחד שתיה חריפה בכמות גדולה, שכללה שתיית בירה ווודקה.

לאחר זמן מה, נתן הנאשם לסשה 70 ש"ח, על מנת שיקנה עוד בקבוק וודקה בחנות סמוכה. סשה הלך ולא שב, והנאשם חיפש אחריו. סמוך לאחר מכן איתר הנאשם את סשה, במרכזון בשכונה א' וראה כי רכש בקבוק וודקה ושתה ממנו.

הנאשם כעס על סשה, ובמקום ובמועד הנ"ל תקף את סשה בכך שהכה אותו מספר פעמים בראשו ובפניו באגרופים, עד אשר זב דם רב מראשו של סשה והוא נפל על הספסל.

כתוצאה ממעשיו של הנאשם, נגרם לסשה דימום תת עורי בראשו, עם לחץ קרום המוח מצד ימין, וכן חבלות ושטפי דם בפניו. הוא הובהל למחלקה הנוירוכירורגית במרכז הרפואי אוניברסיטאי סרוקה. 

3.         יצוין כי הודאת הנאשם במסגרת הסדר הטיעון הייתה בחודש דצמבר 2009, לאחר מכן בחודש מרץ התקבל תסקיר שעתר למתן דחייה על מנת שהנאשם יעבור הליך של אבחון בו תבחן האפשרות של שילובו בהליך גמילה ומכאן נדחה הדיון לצורך כך לחודש מאי 2010. משלב זה לא התייצב הנאשם לדיונים ובהמשך הוברר כי הנאשם הפר את מעצר הבית הלילי, לאחר שאמו התלוננה על כך, נעצר, שוחרר ולאחר מכן לא שב לביתו ונעשו ניסיונות לאתרו. משאלו לא צלחו בחודש ספטמבר 2010, הותלו ההליכים כנגד הנאשם, לבקשת המאשימה.

הנאשם נעצר בסוף חודש אוגוסט 2011, ולאחר מעצרו חודשו ההליכים בעניינו. בשלב זה עתרה באת כוחו להגשת תסקיר נוסף, שיבחן אף אפשרות טיפולית ולאחר קבלת מספר תסקירים, טענו הצדדים לעונש.

4.         בא כוח המאשימה ביקשה להשית על הנאשם עונש של שנתיים מאסר בפועל ומאסר מותנה, כאשר ביחס לגובה הפיצוי והקנס הוסכם עוד במסגרת ההסדר. בטיעוניה ציינה כי מכתב האישום המתוקן עולה כי הנאשם תקף את המתלונן על רקע ויכוח של מה בכך והלם במתלונן מספר פעמים בראשו עד שזב דם ממנו. עוד הטעימה כי מתסקירי שירות המבחן עולה כי הנאשם בעל סף תסכול נמוך, מתקשה להכיר בחומרת העבירה והצורך בפיצוי למתלונן. הנאשם במהלך המשפט חדל להתייצב לדיונים ורק לאחר כשנה הצליחו לאתרו. גם כיום מתסקירי שירות המבחן עולה הרושם כי הנאשם בעל סף תסכול נמוך ומכל האמור אין מקום להורות לשחרורו של הנאשם להליך גמילה, שכן יש ספק באשר ליכולתו לעמוד בהליך זה. עוד ציינה כי המאשימה שקללה את כל שאר הנתונים, ביניהם העדר עבר פלילי רלוונטי וקשיים ראיתים, ומכאן הגיעה לעונש כפי שהגיעה, ועל כן עתרה שלא להקל עם הנאשם הקלה נוספת ולהשית עליו את העונש לו עתרה, של שנתיים מאסר בפועל.

במסגרת הראיות לעונש, הגישה ב"כ המאשימה תעודות רפואיות של המתלונן ותמונות שתעדו חלק מהחבלות.

5.         ב"כ הנאשם טענה כל שיכלה לנאשם, ברוב טעם, תוך שעתרה לאמץ המלצת שירות המבחן ולאפשר לנאשם להשלים הבדיקות הנדרשות, לצורך שילובו בקהילה טיפולית בהליך גמילה. למעשה עתרה להורות על שחרורו ממעצרו לצורך הליך זה, טרם גזירת הדין. בעניין הזה הדגישה כי יש חשיבות לכך שהנאשם יחוש שנעשה צדק וכי לאחר שבית המשפט דחה בקשתו לבחון את אפשרות שלובו בהליך גמילה, במסגרת הליך המעצר, יש מקום שיעשה כך בהליך העיקרי.

בטיעוניה הדגישה שצריך להיות היגיון בהחלטה של בית המשפט לשלוח את הנאשם לדרך זו של הגשת תסקיר, וקבלת חוות דעת משירות מבחן, ובאם לא יתאפשר לו להשלים הליך הגמילה, אין בכך הגיון. עוד הדגישה כי המדובר בנאשם שערך שינוי מחשבתי כעולה מתסקיר שירות המבחן, ואף אם הדבר היה בשל הליך המעצר, עדיין העיקר הינו השינוי, והנכונות של הנאשם לקחת חלק בהליך כזה. היא ציינה כי אין מחלוקת שהנאשם הפר את האמון שניתן בו, אך הוא משלם את המחיר, שכן אם היה משתף פעולה עם שירות המבחן מלכתחילה, יכול ולא היה יושב יותר במאסר.

הנאשם במסגרת המילה האחרונה, הביע חרטה על מעשיו, תוך שציין כי הוא צריך ומבקש להיות בטיפול הגמילה וכי הוא מצטער על מה שעשה.

תסקירי שירות המבחן

6.         מתסקיר שירות המבחן הראשון שהוגש עוד בחודש מרץ 2010, עולה כי הנאשם רווק, אשר עלה מרוסיה בשנת 99, שירת שירות צבאי במשך 7 חודשים ושוחרר בגין אי התאמה לאחר שריצה מאסר עקב עריקות.

שירות המבחן התרשם מאדם בעל דימוי עצמי נמוך, בין היתר על רקע גירושי הוריו בהיותו בן 6, נתק מאביו ויתר המפורט בתסקיר, אשר לא יפורט כאן מטעמי צנעת הפרט. שירות המבחן התרשם מהנאשם כאדם בעל סף תסכול נמוך, המתקשה בקבלת סמכות ובהתמודדות עם גבולות ברורים, בין היתר, עקב העדר דמויות מכוונות. מגיל 15 הוא נוהג לצרוך אלכוהול, אך מאז ביצוע העבירה ציין בפני שירות המבחן כי אינו שותה כלל. ביחס לביצוע העבירה,  הנאשם מודה בה ומביע צער וחרטה, אך מדבריו עלה כי הינו כועס על המתלונן ואינו מעוניין לפצותו, ומכאן מתקשה להכיר בחומרת העבירה והשלכותיה על המתלונן.

לאור האמור, למרות שהנאשם שלל בעיה בתחום האלכוהול, סבר שירות המבחן כי יש להפנותו לאבחון בעניין זה, ומכאן נדחה הדיון לצורך כך. בתסקיר שהוגש לאחר מכאן צוין כי הנאשם לא יצר קשר עם שירות מבחן  ולא הגיע לאבחון ומכאן נמנע שירות  המבחן  מהמלצה, כאשר  בהמשך הוברר, כפי  שצוין, כי הנאשם למעשה נעלם ולא אותר במשך כשנה.

7.         לאחר חידוש ההליכים, הוגש תסקיר נוסף  מיום 12.1.12, בו חוזר שירות המבחן על עיקרי הדברים המתייחסים לקורות חייו של הנאשם ולרקע המשפחתי, כאשר התרשמות שירות המבחן הייתה מהתנהגות לא תואמת לסיטואציה. מכאן התבקשה חוות דעת פסיכיאטרית, אשר התקבלה ובה נמצא כי הנאשם לא סובל ממחלת נפש וכשיר לעמוד לדין. עוד צוין בתסקיר כי הנאשם לא נתן הסבר לשירות המבחן, מדוע לא הגיע למועד שנקבע עמו ביחידה לנפגעי אלכוהול, ומדוע ניתק קשר עם כל הגורמים המעורבים בשנת 2010. להערכת שירות המבחן, הנאשם זקוק למסגרת טיפולית אינטנסיבית ארוכת טווח, וכי קיים ספק באשר לכוחותיו לעבור תהליך גמילה ממושך, אם כי הנאשם ביטא נכונות והסכמה לטיפול בקהילה סגורה.